דוידי ואח' נ' אלדן תחבורה בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה, ותביעה שכנגד, לנזקי רכוש שהגישו התובע והנתבעים בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 13.3.09.

2.לטענת התובע בתביעה העיקרית (להלן: "התובע"), הוא נסע ישר במסלול השמאלי בכביש בן 3 נתיבים, כאשר הנתבע בתביעה העיקרית (להלן: "הנתבע"), כך לטענתו, נסע בנתיב האמצעי. לפתע פתאום החליט הנתבע לפנות שמאלה. לשם כך הוא סטה אל תוך מסלול נסיעתו של התובע, מבלי לאותת ופגע בו ובאופנוע שלו.

3.הנתבע, מאידך, הסביר כי הוא זה שנהג בנתיב השמאלי ביותר, ובעת שביקש לפנות שמאלה, ממש בסיום הפניה, פגע בו התובע, שכנראה נכנס לתוך המסלול השמאלי.

4.לשם הוכחת טענותיו, צירף התובע תמונות של האופנוע (ת/1) וכן חוות דעת שמאי. הנתבע, מאידך, צירף אף הוא חוות דעת שמאי (נ/1), וכן טופס ממכתב דרישה שנשלח אל חברת הביטוח של התובע (נ/2).

5.בתביעה שכנגד שהגיש הנתבע, הוא תבע את הנזקים, שלטענתו נגרמו לרכבו כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של התובע.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים, שהעידו בפניי ואף הדגימו בפניי בעזרת דגמי מכוניות כיצד ארעה התאונה, לטענתו של כל אחד מהצדדים, ראיתי לדחות הן את התביעה והן את התביעה שכנגד.

7.א. מדובר בגרסה מול גרסה, כאשר גם בנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, אין כדי לתמוך, באיזו מהגרסאות, באופן כזה שיהא בידי לקבל או לדחות גרסה זו או אחרת.

ב.הכלל המשפטי הוא כי הנטל הוא על התובע להוכיח על פי מאזן ההסתברות את עילת התביעה, וכך נקבע בפסיקה לעניין זה:

"... נטל הראיה... להוכחת נסיבות התאונה מוטל על התובעת... אם בסופו של יום יוותר ספק, באופן שמאזני ההסתברות יישארו שקולות, תידחה התביעה, שכן נטל השכנוע כאמור, מוטל על כתפי התובעת" [ת.א. (השל'-חדרה) 4801/05, איסר נ' הפניקס, תק-של 07 (4) 15208; ראה גם: ד"נ 4/69, נוימן נ' כהן, פ"ד כד (2) 229, - 290 292 (1970)].

ג.זאת ועוד, משעה שלא התובע ולא הנתבע הביאו עדים מטעמם, הרי שמדובר בעדות יחיד, שיש להחיל עליה את סעיף 54 לפקודת הראיות.

"אם אין בידי בית המשפט להצביע על נימוק נוסף, פרט לכך ששוכנע מעדות התובע, כי אז עליו לדחות את התביעה, אפילו הוא מאמין לתובע... על הנימוק הנוסף להיות אמיתי, נימוק קיים, ואין די שיאמר השופט כי הזהיר את עצמו שסומך על עדות יחידה ונותן בה אמונו" [ע"א (ת"א) 147/84, ברגר ואח' נ' זכאי, פס"מ תשמ"ה (א) עמ' 210. ראה גם: ע"א 79/92 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' קולה פ"ד (1) 77].

8.משזוהי קביעתי, הן ביחס לעדותו של התובע והן ביחס לעדותו של הנתבע, הרי שדין שתי התביעות (התביעה העיקרית והתביעה שכנגד) להידחות, וכך אני קובעת.

9.בנסיבות, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

10.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

11.המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ט"ו טבת תש"ע, 01 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.